<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת אמור</h1>
<h2>דף ג.</h2>
לה יטמא [ויקרא י"ט] מצוה. לא רצה לטמאות מטמאין אותו בעל כרחו. מעשה ביוסף הכהן כו' וטמאו בעל כרחו.
<h2>דף יא:</h2>
ויביאו אותו אל משה [ויקרא כ"ד]. אותו ולא המקושש עמו. ששניהם היו באותו פרק. דבר אחר ויצא בן אשה ישראלית, ר' לוי אמר מעולמו יצא. פי' כן הוא שהשלים עולמו ונגזר עליו מיתה, וכן (ש"א י"ז ד') ויצא איש הבינים וגו', וחד אמר ממזר היה. ופריך והלא ג' גזירות היו שנ' (שה"ש ד' י"ב) גן נעול אלו הנשואות גל נעול אלו הבתולות, פי' לשון טרוקו גלי, אלא אחת הייתה ופירסמה הכתוב. שלומית בת דברי. שהייתה פטפטנית פי' דברנית. ויש מפרשין פטפטנית לשון [ב"מ ס"ו ע"א] פטומי מילי, וכן יסד הפייט מאכל פיטומים, לכך נקראת שלומית בת דברי, כשהייתה רואה אדם הייתה נותנת לו שלום ואומרת שלם עליך שלם עליך במה עסקך ולאן אתה הולך, ולכך הנוגש המצרי נתן בה עיניו שנ' (שמות ב' י"ב) ויפן כה וכה, וזהו בת בעלת דברים. דבר אחר שהביאה דבר על בנה, שנסקל על שבא מזנות גרם לו לקלל עצמו וליסקל.
<h2>דף כג:</h2>
ורגמו אותו [ויקרא כ"ד]. ולא כסותו, מכאן שהיה נסקל ערום. אותו ולא אותה, האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה. ובגמרא [סנהדרין מ"ה ע"א] פלוגתא באשה. יכול הוראת שעה היתה ולא לדורות, תלמוד לומר אל בני ישראל דבר לאמר, [לאמר] יהא נוהג לדורות.
